Conjugation of נאשם
To be accused (of a crime), to be charged (with), to be indicted (for, on a charge of). Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהֵאָשֵׁם |
עבר
| אני | נֶאֱשַׁמְתִּי |
| אתה / את | נֶאֱשַׁמְתָּ |
| הוא / היא | נֶאֱשַׁם |
| אנחנו | נֶאֱשַׁמְנוּ |
| אתם / אתן | נֶאֱשַׁמְתֶּם |
| הם / הן | נֶאֶשְׁמוּ |
הווה
| יחיד | נֶאֱשָׁם |
| רבים | נֶאֱשָׁמִים |
עתיד
| אני | אֵאָשֵׁם |
| אתה / את | תֵּאָשֵׁם |
| הוא / היא | יֵאָשֵׁם |
| אנחנו | נֵאָשֵׁם |
| אתם / אתן | תֵּאָשְׁמוּ |
| הם / הן | יֵאָשְׁמוּ |
ציווי
| יחיד | הֵאָשֵׁם |
| רבים | הֵאָשְׁמוּ |
נקבה
עבר
| אני | נֶאֱשַׁמְתִּי |
| אתה / את | נֶאֱשַׁמְתְּ |
| הוא / היא | נֶאֶשְׁמָה |
| אנחנו | נֶאֱשַׁמְנוּ |
| אתם / אתן | נֶאֱשַׁמְתֶּן |
| הם / הן | נֶאֶשְׁמוּ |
הווה
| יחיד | נֶאֱשֶׁמֶת |
| רבים | נֶאֱשָׁמוֹת |
עתיד
| אני | אֵאָשֵׁם |
| אתה / את | תֵּאָשְׁמִי |
| הוא / היא | תֵּאָשֵׁם |
| אנחנו | נֵאָשֵׁם |
| אתם / אתן | תֵּאָשֵׁמְנָה |
| הם / הן | תֵּאָשֵׁמְנָה |
ציווי
| יחיד | הֵאָשְׁמִי |
| רבים | הֵאָשֵׁמְנָה |