Conjugation of זעם
to curse, to execrate Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִזְעֹם |
עבר
| אני | זָעַמְתִּי |
| אתה / את | זָעַמְתָּ |
| הוא / היא | זָעַם |
| אנחנו | זָעַמְנוּ |
| אתם / אתן | זְעַמְתֶּם |
| הם / הן | זָעֲמוּ |
הווה
| יחיד | זוֹעֵם |
| רבים | זוֹעֲמִים |
עתיד
| אני | אֶזְעַם |
| אתה / את | תִּזְעַם |
| הוא / היא | יִזְעַם |
| אנחנו | נִזְעַם |
| אתם / אתן | תִּזְעֲמוּ |
| הם / הן | יִזְעֲמוּ |
ציווי
| יחיד | זְעַם |
| רבים | זַעֲמוּ |
נקבה
עבר
| אני | זָעַמְתִּי |
| אתה / את | זָעַמְתְּ |
| הוא / היא | זָעֲמָה |
| אנחנו | זָעַמְנוּ |
| אתם / אתן | זְעַמְתֶּן |
| הם / הן | זָעֲמוּ |
הווה
| יחיד | זוֹעֶמֶת |
| רבים | זוֹעֲמוֹת |
עתיד
| אני | אֶזְעַם |
| אתה / את | תִּזְעֲמִי |
| הוא / היא | תִּזְעַם |
| אנחנו | נִזְעַם |
| אתם / אתן | תִּזְעַמְנָה |
| הם / הן | תִּזְעַמְנָה |
ציווי
| יחיד | זַעֲמִי |
| רבים | זְעַמְנָה |