Conjugation of זנח
to abandon, to desert, to leave Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִזְנֹחַ |
עבר
| אני | זָנַחְתִּי |
| אתה / את | זָנַחְתָּ |
| הוא / היא | זָנַח |
| אנחנו | זָנַחְנוּ |
| אתם / אתן | זְנַחְתֶּם |
| הם / הן | זָנְחוּ |
הווה
| יחיד | זוֹנֵחַ |
| רבים | זוֹנְחִים |
עתיד
| אני | אֶזְנַח |
| אתה / את | תִּזְנַח |
| הוא / היא | יִזְנַח |
| אנחנו | נִזְנַח |
| אתם / אתן | תִּזְנְחוּ |
| הם / הן | יִזְנְחוּ |
ציווי
| יחיד | זְנַח |
| רבים | זִנְחוּ |
נקבה
עבר
| אני | זָנַחְתִּי |
| אתה / את | זָנַחְתְּ |
| הוא / היא | זָנְחָה |
| אנחנו | זָנַחְנוּ |
| אתם / אתן | זְנַחְתֶּן |
| הם / הן | זָנְחוּ |
הווה
| יחיד | זוֹנַחַת |
| רבים | זוֹנְחוֹת |
עתיד
| אני | אֶזְנַח |
| אתה / את | תִּזְנְחִי |
| הוא / היא | תִּזְנַח |
| אנחנו | נִזְנַח |
| אתם / אתן | תִּזְנַחְנָה |
| הם / הן | תִּזְנַחְנָה |
ציווי
| יחיד | זִנְחִי |
| רבים | זְנַחְנָה |