Conjugation of קילל
to curse, to cuss, to damn Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְקַלֵּל |
עבר
| אני | קִלַּלְתִּי |
| אתה / את | קִלַּלְתָּ |
| הוא / היא | קִלֵּל |
| אנחנו | קִלַּלְנוּ |
| אתם / אתן | קִלַּלְתֶּם |
| הם / הן | קִלְּלוּ |
הווה
| יחיד | מְקַלֵּל |
| רבים | מְקַלְּלִים |
עתיד
| אני | אֲקַלֵּל |
| אתה / את | תְּקַלֵּל |
| הוא / היא | יְקַלֵּל |
| אנחנו | נְקַלֵּל |
| אתם / אתן | תְּקַלְּלוּ |
| הם / הן | יְקַלְּלוּ |
ציווי
| יחיד | קַלֵּל |
| רבים | קַלְּלוּ |
נקבה
עבר
| אני | קִלַּלְתִּי |
| אתה / את | קִלַּלְתְּ |
| הוא / היא | קִלְּלָה |
| אנחנו | קִלַּלְנוּ |
| אתם / אתן | קִלַּלְתֶּן |
| הם / הן | קִלְּלוּ |
הווה
| יחיד | מְקַלֶּלֶת |
| רבים | מְקַלְּלוֹת |
עתיד
| אני | אֲקַלֵּל |
| אתה / את | תְּקַלְּלִי |
| הוא / היא | תְּקַלֵּל |
| אנחנו | נְקַלֵּל |
| אתם / אתן | תְּקַלֵּלְנָה |
| הם / הן | תְּקַלֵּלְנָה |
ציווי
| יחיד | קַלְּלִי |
| רבים | קַלֵּלְנָה |