Conjugation of קילקל
to damage, to spoil, to ruin Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְקַלְקֵל |
עבר
| אני | קִלְקַלְתִּי |
| אתה / את | קִלְקַלְתָּ |
| הוא / היא | קִלְקֵל |
| אנחנו | קִלְקַלְנוּ |
| אתם / אתן | קִלְקַלְתֶּם |
| הם / הן | קִלְקְלוּ |
הווה
| יחיד | מְקַלְקֵל |
| רבים | מְקַלְקְלִים |
עתיד
| אני | אֲקַלְקֵל |
| אתה / את | תְּקַלְקֵל |
| הוא / היא | יְקַלְקֵל |
| אנחנו | נְקַלְקֵל |
| אתם / אתן | תְּקַלְקְלוּ |
| הם / הן | יְקַלְקְלוּ |
ציווי
| יחיד | קַלְקֵל |
| רבים | קַלְקְלוּ |
נקבה
עבר
| אני | קִלְקַלְתִּי |
| אתה / את | קִלְקַלְתְּ |
| הוא / היא | קִלְקְלָה |
| אנחנו | קִלְקַלְנוּ |
| אתם / אתן | קִלְקַלְתֶּן |
| הם / הן | קִלְקְלוּ |
הווה
| יחיד | מְקַלְקֶלֶת |
| רבים | מְקַלְקְלוֹת |
עתיד
| אני | אֲקַלְקֵל |
| אתה / את | תְּקַלְקְלִי |
| הוא / היא | תְּקַלְקֵל |
| אנחנו | נְקַלְקֵל |
| אתם / אתן | תְּקַלְקֵלְנָה |
| הם / הן | תְּקַלְקֵלְנָה |
ציווי
| יחיד | קַלְקְלִי |
| רבים | קַלְקֵלְנָה |