Conjugation of נתן
defective spelling of ניתן Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לָתֵת |
עבר
| אני | נָתַתִּי |
| אתה / את | נָתַתָּ |
| הוא / היא | נָתַן |
| אנחנו | נָתַנּוּ |
| אתם / אתן | נְתַתֶּם |
| הם / הן | נָתְנוּ |
הווה
| יחיד | נוֹתֵן |
| רבים | נוֹתְנִים |
עתיד
| אני | אֶתֵּן |
| אתה / את | תִּתֵּן |
| הוא / היא | יִתֵּן |
| אנחנו | נִתֵּן |
| אתם / אתן | תִּתְּנוּ |
| הם / הן | יִתְּנוּ |
ציווי
| יחיד | תֵּן |
| רבים | תְּנוּ |
נקבה
עבר
| אני | נָתַתִּי |
| אתה / את | נָתַתְּ |
| הוא / היא | נָתְנָה |
| אנחנו | נָתַנּוּ |
| אתם / אתן | נְתַתֶּן |
| הם / הן | נָתְנוּ |
הווה
| יחיד | נוֹתֶנֶת |
| רבים | נוֹתְנוֹת |
עתיד
| אני | אֶתֵּן |
| אתה / את | תִּתְּנִי |
| הוא / היא | תִּתֵּן |
| אנחנו | נִתֵּן |
| אתם / אתן | תִּתֵּנָּה |
| הם / הן | תִּתֵּנָּה |
ציווי
| יחיד | תְּנִי |
| רבים | תֵּנָּה |