Conjugation of נצר
(ספרותית) שמר, הגן. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִנְצֹר |
עבר
| אני | נָצַרְתִּי |
| אתה / את | נָצַרְתָּ |
| הוא / היא | נָצַר |
| אנחנו | נָצַרְנוּ |
| אתם / אתן | נְצַרְתֶּם |
| הם / הן | נָצְרוּ |
הווה
| יחיד | נוֹצֵר |
| רבים | נוֹצְרִים |
עתיד
| אני | אֶנְצֹר |
| אתה / את | תִּנְצֹר |
| הוא / היא | יִנְצֹר |
| אנחנו | נִנְצֹר |
| אתם / אתן | תִּנְצְרוּ |
| הם / הן | יִנְצְרוּ |
ציווי
| יחיד | נְצֹר |
| רבים | נִצְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | נָצַרְתִּי |
| אתה / את | נָצַרְתְּ |
| הוא / היא | נָצְרָה |
| אנחנו | נָצַרְנוּ |
| אתם / אתן | נְצַרְתֶּן |
| הם / הן | נָצְרוּ |
הווה
| יחיד | נוֹצֶרֶת |
| רבים | נוֹצְרוֹת |
עתיד
| אני | אֶנְצֹר |
| אתה / את | תִּנְצְרִי |
| הוא / היא | תִּנְצֹר |
| אנחנו | נִנְצֹר |
| אתם / אתן | תִּנְצֹרְנָה |
| הם / הן | תִּנְצֹרְנָה |
ציווי
| יחיד | נִצְרִי |
| רבים | נְצֹרְנָה |