Conjugation of נקב
to appoint, to specify, to distinguish Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִקֹּב |
עבר
| אני | נָקַבְתִּי |
| אתה / את | נָקַבְתָּ |
| הוא / היא | נָקַב |
| אנחנו | נָקַבְנוּ |
| אתם / אתן | נְקַבְתֶּם |
| הם / הן | נָקְבוּ |
הווה
| יחיד | נוֹקֵב |
| רבים | נוֹקְבִים |
עתיד
| אני | אֶקֹּב |
| אתה / את | תִּקֹּב |
| הוא / היא | יִקֹּב |
| אנחנו | נִקֹּב |
| אתם / אתן | תִּקְּבוּ |
| הם / הן | יִקְּבוּ |
ציווי
| יחיד | נְקֹב |
| רבים | נִקְבוּ |
נקבה
עבר
| אני | נָקַבְתִּי |
| אתה / את | נָקַבְתְּ |
| הוא / היא | נָקְבָה |
| אנחנו | נָקַבְנוּ |
| אתם / אתן | נְקַבְתֶּן |
| הם / הן | נָקְבוּ |
הווה
| יחיד | נוֹקֶבֶת |
| רבים | נוֹקְבוֹת |
עתיד
| אני | אֶקֹּב |
| אתה / את | תִּקְּבִי |
| הוא / היא | תִּקֹּב |
| אנחנו | נִקֹּב |
| אתם / אתן | תִּקֹּבְנָה |
| הם / הן | תִּקֹּבְנָה |
ציווי
| יחיד | נִקְבִי |
| רבים | נְקֹבְנָה |