Conjugation of נפרד
to separate or become separated from; to break up with Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהִפָּרֵד |
עבר
| אני | נִפְרַדְתִּי |
| אתה / את | נִפְרַדְתָּ |
| הוא / היא | נִפְרַד |
| אנחנו | נִפְרַדְנוּ |
| אתם / אתן | נִפְרַדְתֶּם |
| הם / הן | נִפְרְדוּ |
הווה
| יחיד | נִפְרָד |
| רבים | נִפְרָדִים |
עתיד
| אני | אֶפָּרֵד |
| אתה / את | תִּפָּרֵד |
| הוא / היא | יִפָּרֵד |
| אנחנו | נִפָּרֵד |
| אתם / אתן | תִּפָּרְדוּ |
| הם / הן | יִפָּרְדוּ |
ציווי
| יחיד | הִפָּרֵד |
| רבים | הִפָּרְדוּ |
נקבה
עבר
| אני | נִפְרַדְתִּי |
| אתה / את | נִפְרַדְתְּ |
| הוא / היא | נִפְרְדָה |
| אנחנו | נִפְרַדְנוּ |
| אתם / אתן | נִפְרַדְתֶּן |
| הם / הן | נִפְרְדוּ |
הווה
| יחיד | נִפְרֶדֶת |
| רבים | נִפְרָדוֹת |
עתיד
| אני | אֶפָּרֵד |
| אתה / את | תִּפָּרְדִי |
| הוא / היא | תִּפָּרֵד |
| אנחנו | נִפָּרֵד |
| אתם / אתן | תִּפָּרֵדְנָה |
| הם / הן | תִּפָּרֵדְנָה |
ציווי
| יחיד | הִפָּרְדִי |
| רבים | הִפָּרֵדְנָה |