Conjugation of נס
to flee Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לָנוּס |
עבר
| אני | נַסְתִּי |
| אתה / את | נַסְתָּ |
| הוא / היא | נָס |
| אנחנו | נַסְנוּ |
| אתם / אתן | נַסְתֶּם |
| הם / הן | נָסוּ |
הווה
| יחיד | נָס |
| רבים | נָסִים |
עתיד
| אני | אָנוּס |
| אתה / את | תָּנוּס |
| הוא / היא | יָנוּס |
| אנחנו | נָנוּס |
| אתם / אתן | תָּנוּסוּ |
| הם / הן | יָנוּסוּ |
ציווי
| יחיד | נוּס |
| רבים | נוּסוּ |
נקבה
עבר
| אני | נַסְתִּי |
| אתה / את | נַסְתְּ |
| הוא / היא | נָסָה |
| אנחנו | נַסְנוּ |
| אתם / אתן | נַסְתֶּן |
| הם / הן | נָסוּ |
הווה
| יחיד | נָסָה |
| רבים | נָסוֹת |
עתיד
| אני | אָנוּס |
| אתה / את | תָּנוּסִי |
| הוא / היא | תָּנוּס |
| אנחנו | נָנוּס |
| אתם / אתן | תָּנֹסְנָה |
| הם / הן | תָּנֹסְנָה |
ציווי
| יחיד | נוּסִי |
| רבים | נֹסְנָה |