Conjugation of חרב
to be destroyed, collapse, fall to destruction Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לַחֲרֹב |
עבר
| אני | חָרַבְתִּי |
| אתה / את | חָרַבְתָּ |
| הוא / היא | חָרַב |
| אנחנו | חָרַבְנוּ |
| אתם / אתן | חֲרַבְתֶּם |
| הם / הן | חָרְבוּ |
הווה
| יחיד | חָרֵב |
| רבים | חֲרֵבִים |
עתיד
| אני | אֶחֱרַב |
| אתה / את | תֶּחֱרַב |
| הוא / היא | יֶחֱרַב |
| אנחנו | נֶחֱרַב |
| אתם / אתן | תֶּחֶרְבוּ |
| הם / הן | יֶחֶרְבוּ |
ציווי
| יחיד | חֲרַב |
| רבים | חִרְבוּ |
נקבה
עבר
| אני | חָרַבְתִּי |
| אתה / את | חָרַבְתְּ |
| הוא / היא | חָרְבָה |
| אנחנו | חָרַבְנוּ |
| אתם / אתן | חֲרַבְתֶּן |
| הם / הן | חָרְבוּ |
הווה
| יחיד | חֲרֵבָה |
| רבים | חֲרֵבוֹת |
עתיד
| אני | אֶחֱרַב |
| אתה / את | תֶּחֶרְבִי |
| הוא / היא | תֶּחֱרַב |
| אנחנו | נֶחֱרַב |
| אתם / אתן | תֶּחֱרַבְנָה |
| הם / הן | תֶּחֱרַבְנָה |
ציווי
| יחיד | חִרְבִי |
| רבים | חֲרַבְנָה |