Conjugation of דמה
defective spelling of דימה Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִדְמוֹת |
עבר
| אני | דָּמִיתִי |
| אתה / את | דָּמִיתָ |
| הוא / היא | דָּמָה |
| אנחנו | דָּמִינוּ |
| אתם / אתן | דְּמִיתֶם |
| הם / הן | דָּמוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹמֶה |
| רבים | דּוֹמִים |
עתיד
| אני | אֶדְמֶה |
| אתה / את | תִּדְמֶה |
| הוא / היא | יִדְמֶה |
| אנחנו | נִדְמֶה |
| אתם / אתן | תִּדְמוּ |
| הם / הן | יִדְמוּ |
ציווי
| יחיד | דְּמֵה |
| רבים | דְּמוּ |
נקבה
עבר
| אני | דָּמִיתִי |
| אתה / את | דָּמִית |
| הוא / היא | דָּמְתָה |
| אנחנו | דָּמִינוּ |
| אתם / אתן | דְּמִיתֶן |
| הם / הן | דָּמוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹמָה |
| רבים | דּוֹמוֹת |
עתיד
| אני | אֶדְמֶה |
| אתה / את | תִּדְמִי |
| הוא / היא | תִּדְמֶה |
| אנחנו | נִדְמֶה |
| אתם / אתן | תִּדְמֶינָה |
| הם / הן | תִּדְמֶינָה |
ציווי
| יחיד | דְּמִי |
| רבים | דְּמֶינָה |