Conjugation of דמם
שתת דם. יצא ממנו דם. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִדְמֹם |
עבר
| אני | דָּמַמְתִּי |
| אתה / את | דָּמַמְתָּ |
| הוא / היא | דָּמַם |
| אנחנו | דָּמַמְנוּ |
| אתם / אתן | דְּמַמְתֶּם |
| הם / הן | דָּמְמוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹמֵם |
| רבים | דּוֹמְמִים |
עתיד
| אני | אֶדֹּם |
| אתה / את | תִּדֹּם |
| הוא / היא | יִדֹּם |
| אנחנו | נִדֹּם |
| אתם / אתן | תִּדְּמוּ |
| הם / הן | יִדְּמוּ |
ציווי
| יחיד | דֹֹּם |
| רבים | דֹּמּוּ |
נקבה
עבר
| אני | דָּמַמְתִּי |
| אתה / את | דָּמַמְתְּ |
| הוא / היא | דָּמְמָה |
| אנחנו | דָּמַמְנוּ |
| אתם / אתן | דְּמַמְתֶּן |
| הם / הן | דָּמְמוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹמֶמֶת |
| רבים | דּוֹמְמוֹת |
עתיד
| אני | אֶדֹּם |
| אתה / את | תִּדְּמִי |
| הוא / היא | תִּדֹּם |
| אנחנו | נִדֹּם |
| אתם / אתן | תִּדֹּמְנָה |
| הם / הן | תִּדֹּמְנָה |
ציווי
| יחיד | דֹּמִּי |
| רבים | דֹֹּמְנָה |