Conjugation of בן
to understand. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לָבִין |
עבר
| אני | בַּנְתִּי |
| אתה / את | בַּנְתָּ |
| הוא / היא | בָּן |
| אנחנו | בַּנּוּ |
| אתם / אתן | בַּנְתֶּם |
| הם / הן | בָּנוּ |
הווה
| יחיד | בָּן |
| רבים | בָּנִים |
עתיד
| אני | אָבִין |
| אתה / את | תָּבִין |
| הוא / היא | יָבִין |
| אנחנו | נָבִין |
| אתם / אתן | תָּבִינוּ |
| הם / הן | יָבִינוּ |
ציווי
| יחיד | בִּין |
| רבים | בִּינוּ |
נקבה
עבר
| אני | בַּנְתִּי |
| אתה / את | בַּנְתְּ |
| הוא / היא | בָּנָה |
| אנחנו | בַּנּוּ |
| אתם / אתן | בַּנְתֶּן |
| הם / הן | בָּנוּ |
הווה
| יחיד | בָּנָה |
| רבים | בָּנוֹת |
עתיד
| אני | אָבִין |
| אתה / את | תָּבִינִי |
| הוא / היא | תָּבִין |
| אנחנו | נָבִין |
| אתם / אתן | תָּבֵנָּה |
| הם / הן | תָּבֵנָּה |
ציווי
| יחיד | בִּינִי |
| רבים | בֵּנָּה |