Conjugation of אמר
to say, tell Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לוֹמַר |
עבר
| אני | אָמַרְתִּי |
| אתה / את | אָמַרְתָּ |
| הוא / היא | אָמַר |
| אנחנו | אָמַרְנוּ |
| אתם / אתן | אֲמַרְתֶּם |
| הם / הן | אָמְרוּ |
הווה
| יחיד | אוֹמֵר |
| רבים | אוֹמְרִים |
עתיד
| אני | אֹמַר |
| אתה / את | תֹּאמַר |
| הוא / היא | יֹאמַר |
| אנחנו | נֹאמַר |
| אתם / אתן | תֹּאמְרוּ |
| הם / הן | יֹאמְרוּ |
ציווי
| יחיד | אֱמֹר |
| רבים | אִמְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | אָמַרְתִּי |
| אתה / את | אָמַרְתְּ |
| הוא / היא | אָמְרָה |
| אנחנו | אָמַרְנוּ |
| אתם / אתן | אֲמַרְתֶּן |
| הם / הן | אָמְרוּ |
הווה
| יחיד | אוֹמֶרֶת |
| רבים | אוֹמְרוֹת |
עתיד
| אני | אֹמַר |
| אתה / את | תֹּאמְרִי |
| הוא / היא | תֹּאמַר |
| אנחנו | נֹאמַר |
| אתם / אתן | תֹּאמַרְנָה |
| הם / הן | תֹּאמַרְנָה |
ציווי
| יחיד | אִמְרִי |
| רבים | אֱמֹרְנָה |