Conjugation of אסר
to forbid, prohibit Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לֶאֱסֹר |
עבר
| אני | אָסַרְתִּי |
| אתה / את | אָסַרְתָּ |
| הוא / היא | אָסַר |
| אנחנו | אָסַרְנוּ |
| אתם / אתן | אֲסַרְתֶּם |
| הם / הן | אָסְרוּ |
הווה
| יחיד | אוֹסֵר |
| רבים | אוֹסְרִים |
עתיד
| אני | אֶאֱסֹר |
| אתה / את | תֶּאֱסֹר |
| הוא / היא | יֶאֱסֹר |
| אנחנו | נֶאֱסֹר |
| אתם / אתן | תֶּאֶסְרוּ |
| הם / הן | יֶאֶסְרוּ |
ציווי
| יחיד | אֱסֹר |
| רבים | אִסְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | אָסַרְתִּי |
| אתה / את | אָסַרְתְּ |
| הוא / היא | אָסְרָה |
| אנחנו | אָסַרְנוּ |
| אתם / אתן | אֲסַרְתֶּן |
| הם / הן | אָסְרוּ |
הווה
| יחיד | אוֹסֶרֶת |
| רבים | אוֹסְרוֹת |
עתיד
| אני | אֶאֱסֹר |
| אתה / את | תֶּאֶסְרִי |
| הוא / היא | תֶּאֱסֹר |
| אנחנו | נֶאֱסֹר |
| אתם / אתן | תֶּאֱסֹרְנָה |
| הם / הן | תֶּאֱסֹרְנָה |
ציווי
| יחיד | אִסְרִי |
| רבים | אֱסֹרְנָה |