Conjugation of אילם
A mute (person unable to speak). Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְאַלֵּם |
עבר
| אני | אִלַּמְתִּי |
| אתה / את | אִלַּמְתָּ |
| הוא / היא | אִלֵּם |
| אנחנו | אִלַּמְנוּ |
| אתם / אתן | אִלַּמְתֶּם |
| הם / הן | אִלְּמוּ |
הווה
| יחיד | מְאַלֵּם |
| רבים | מְאַלְּמִים |
עתיד
| אני | אֲאַלֵּם |
| אתה / את | תְּאַלֵּם |
| הוא / היא | יְאַלֵּם |
| אנחנו | נְאַלֵּם |
| אתם / אתן | תְּאַלְּמוּ |
| הם / הן | יְאַלְּמוּ |
ציווי
| יחיד | אַלֵּם |
| רבים | אַלְּמוּ |
נקבה
עבר
| אני | אִלַּמְתִּי |
| אתה / את | אִלַּמְתְּ |
| הוא / היא | אִלְּמָה |
| אנחנו | אִלַּמְנוּ |
| אתם / אתן | אִלַּמְתֶּן |
| הם / הן | אִלְּמוּ |
הווה
| יחיד | מְאַלֶּמֶת |
| רבים | מְאַלְּמוֹת |
עתיד
| אני | אֲאַלֵּם |
| אתה / את | תְּאַלְּמִי |
| הוא / היא | תְּאַלֵּם |
| אנחנו | נְאַלֵּם |
| אתם / אתן | תְּאַלֵּמְנָה |
| הם / הן | תְּאַלֵּמְנָה |
ציווי
| יחיד | אַלְּמִי |
| רבים | אַלֵּמְנָה |