Conjugation of סלח
מחל, קיבל את סליחתו. הסיר ממחשבתו את הרצון לגמול על פגיעה. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִסְלֹחַ |
עבר
| אני | סָלַחְתִּי |
| אתה / את | סָלַחְתָּ |
| הוא / היא | סָלַח |
| אנחנו | סָלַחְנוּ |
| אתם / אתן | סְלַחְתֶּם |
| הם / הן | סָלְחוּ |
הווה
| יחיד | סוֹלֵחַ |
| רבים | סוֹלְחִים |
עתיד
| אני | אֶסְלַח |
| אתה / את | תִּסְלַח |
| הוא / היא | יִסְלַח |
| אנחנו | נִסְלַח |
| אתם / אתן | תִּסְלְחוּ |
| הם / הן | יִסְלְחוּ |
ציווי
| יחיד | סְלַח |
| רבים | סִלְחוּ |
נקבה
עבר
| אני | סָלַחְתִּי |
| אתה / את | סָלַחְתְּ |
| הוא / היא | סָלְחָה |
| אנחנו | סָלַחְנוּ |
| אתם / אתן | סְלַחְתֶּן |
| הם / הן | סָלְחוּ |
הווה
| יחיד | סוֹלַחַת |
| רבים | סוֹלְחוֹת |
עתיד
| אני | אֶסְלַח |
| אתה / את | תִּסְלְחִי |
| הוא / היא | תִּסְלַח |
| אנחנו | נִסְלַח |
| אתם / אתן | תִּסְלַחְנָה |
| הם / הן | תִּסְלַחְנָה |
ציווי
| יחיד | סִלְחִי |
| רבים | סְלַחְנָה |