Conjugation of סכר
לשון ימי הביניים פחמימה פשוטה הנראית כגבישים לבנים (או חומים לאחר שיזוף) המצויה במזון ומקנה לו את טעמו. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִסְכֹּר |
עבר
| אני | סָכַרְתִּי |
| אתה / את | סָכַרְתָּ |
| הוא / היא | סָכַר |
| אנחנו | סָכַרְנוּ |
| אתם / אתן | סְכַרְתֶּם |
| הם / הן | סָכְרוּ |
הווה
| יחיד | סוֹכֵר |
| רבים | סוֹכְרִים |
עתיד
| אני | אֶסְכֹּר |
| אתה / את | תִּסְכֹּר |
| הוא / היא | יִסְכֹּר |
| אנחנו | נִסְכֹּר |
| אתם / אתן | תִּסְכְּרוּ |
| הם / הן | יִסְכְּרוּ |
ציווי
| יחיד | סְכֹר |
| רבים | סִכְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | סָכַרְתִּי |
| אתה / את | סָכַרְתְּ |
| הוא / היא | סָכְרָה |
| אנחנו | סָכַרְנוּ |
| אתם / אתן | סְכַרְתֶּן |
| הם / הן | סָכְרוּ |
הווה
| יחיד | סוֹכֶרֶת |
| רבים | סוֹכְרוֹת |
עתיד
| אני | אֶסְכֹּר |
| אתה / את | תִּסְכְּרִי |
| הוא / היא | תִּסְכֹּר |
| אנחנו | נִסְכֹּר |
| אתם / אתן | תִּסְכֹּרְנָה |
| הם / הן | תִּסְכֹּרְנָה |
ציווי
| יחיד | סִכְרִי |
| רבים | סְכֹרְנָה |