Conjugation of נזר
to deprive oneself (of something) Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהִנָּזֵר |
עבר
| אני | נִזַּרְתִּי |
| אתה / את | נִזַּרְתָּ |
| הוא / היא | נִזַּר |
| אנחנו | נִזַּרְנוּ |
| אתם / אתן | נִזַּרְתֶּם |
| הם / הן | נִזְּרוּ |
הווה
| יחיד | נִזָּר |
| רבים | נִזָּרִים |
עתיד
| אני | אֶנָּזֵר |
| אתה / את | תִּנָּזֵר |
| הוא / היא | יִנָּזֵר |
| אנחנו | נִנָּזֵר |
| אתם / אתן | תִּנָּזְרוּ |
| הם / הן | יִנָּזְרוּ |
ציווי
| יחיד | הִנָּזֵר |
| רבים | הִנָּזְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | נִזַּרְתִּי |
| אתה / את | נִזַּרְתְּ |
| הוא / היא | נִזְּרָה |
| אנחנו | נִזַּרְנוּ |
| אתם / אתן | נִזַּרְתֶּן |
| הם / הן | נִזְּרוּ |
הווה
| יחיד | נִזֶּרֶת |
| רבים | נִזָּרוֹת |
עתיד
| אני | אֶנָּזֵר |
| אתה / את | תִּנָּזְרִי |
| הוא / היא | תִּנָּזֵר |
| אנחנו | נִנָּזֵר |
| אתם / אתן | תִּנָּזֵרְנָה |
| הם / הן | תִּנָּזֵרְנָה |
ציווי
| יחיד | הִנָּזְרִי |
| רבים | הִנָּזֵרְנָה |