Conjugation of מנה
defective spelling of מינה Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִמְנוֹת |
עבר
| אני | מָנִיתִי |
| אתה / את | מָנִיתָ |
| הוא / היא | מָנָה |
| אנחנו | מָנִינוּ |
| אתם / אתן | מְנִיתֶם |
| הם / הן | מָנוּ |
הווה
| יחיד | מוֹנֶה |
| רבים | מוֹנִים |
עתיד
| אני | אֶמְנֶה |
| אתה / את | תִּמְנֶה |
| הוא / היא | יִמְנֶה |
| אנחנו | נִמְנֶה |
| אתם / אתן | תִּמְנוּ |
| הם / הן | יִמְנוּ |
ציווי
| יחיד | מְנֵה |
| רבים | מְנוּ |
נקבה
עבר
| אני | מָנִיתִי |
| אתה / את | מָנִית |
| הוא / היא | מָנְתָה |
| אנחנו | מָנִינוּ |
| אתם / אתן | מְנִיתֶן |
| הם / הן | מָנוּ |
הווה
| יחיד | מוֹנָה |
| רבים | מוֹנוֹת |
עתיד
| אני | אֶמְנֶה |
| אתה / את | תִּמְנִי |
| הוא / היא | תִּמְנֶה |
| אנחנו | נִמְנֶה |
| אתם / אתן | תִּמְנֶינָה |
| הם / הן | תִּמְנֶינָה |
ציווי
| יחיד | מְנִי |
| רבים | מְנֶינָה |