Conjugation of מכר
אדם אשר פוגשים אותו לעתים אך שלא נקשרים עמו קשרי ידידות עמוקים. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִמְכֹּר |
עבר
| אני | מָכַרְתִּי |
| אתה / את | מָכַרְתָּ |
| הוא / היא | מָכַר |
| אנחנו | מָכַרְנוּ |
| אתם / אתן | מְכַרְתֶּם |
| הם / הן | מָכְרוּ |
הווה
| יחיד | מוֹכֵר |
| רבים | מוֹכְרִים |
עתיד
| אני | אֶמְכֹּר |
| אתה / את | תִּמְכֹּר |
| הוא / היא | יִמְכֹּר |
| אנחנו | נִמְכֹּר |
| אתם / אתן | תִּמְכְּרוּ |
| הם / הן | יִמְכְּרוּ |
ציווי
| יחיד | מְכֹר |
| רבים | מִכְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | מָכַרְתִּי |
| אתה / את | מָכַרְתְּ |
| הוא / היא | מָכְרָה |
| אנחנו | מָכַרְנוּ |
| אתם / אתן | מְכַרְתֶּן |
| הם / הן | מָכְרוּ |
הווה
| יחיד | מוֹכֶרֶת |
| רבים | מוֹכְרוֹת |
עתיד
| אני | אֶמְכֹּר |
| אתה / את | תִּמְכְּרִי |
| הוא / היא | תִּמְכֹּר |
| אנחנו | נִמְכֹּר |
| אתם / אתן | תִּמְכֹּרְנָה |
| הם / הן | תִּמְכֹּרְנָה |
ציווי
| יחיד | מִכְרִי |
| רבים | מְכֹרְנָה |