Conjugation of התנבא
to prophesy Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהִתְנַבֵּא |
עבר
| אני | הִתְנַבֵּאתִי |
| אתה / את | הִתְנַבֵּאתָ |
| הוא / היא | הִתְנַבֵּא |
| אנחנו | הִתְנַבֵּאנוּ |
| אתם / אתן | הִתְנַבֵּאתֶם |
| הם / הן | הִתְנַבְּאוּ |
הווה
| יחיד | מִתְנַבֵּא |
| רבים | מִתְנַבְּאִים |
עתיד
| אני | אֶתְנַבֵּא |
| אתה / את | תִּתְנַבֵּא |
| הוא / היא | יִתְנַבֵּא |
| אנחנו | נִתְנַבֵּא |
| אתם / אתן | תִּתְנַבְּאוּ |
| הם / הן | יִתְנַבְּאוּ |
ציווי
| יחיד | הִתְנַבֵּא |
| רבים | הִתְנַבְּאוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִתְנַבֵּאתִי |
| אתה / את | הִתְנַבֵּאת |
| הוא / היא | הִתְנַבְּאָה |
| אנחנו | הִתְנַבֵּאנוּ |
| אתם / אתן | הִתְנַבֵּאתֶן |
| הם / הן | הִתְנַבְּאוּ |
הווה
| יחיד | מִתְנַבֵּאת |
| רבים | מִתְנַבְּאוֹת |
עתיד
| אני | אֶתְנַבֵּא |
| אתה / את | תִּתְנַבְּאִי |
| הוא / היא | תִּתְנַבֵּא |
| אנחנו | נִתְנַבֵּא |
| אתם / אתן | תִּתְנַבֶּאנָה |
| הם / הן | תִּתְנַבֶּאנָה |
ציווי
| יחיד | הִתְנַבְּאִי |
| רבים | הִתְנַבֶּאנָה |