Conjugation of הספיק
To be enough, to suffice. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַסְפִּיק |
עבר
| אני | הִסְפַּקְתִּי |
| אתה / את | הִסְפַּקְתָּ |
| הוא / היא | הִסְפִּיק |
| אנחנו | הִסְפַּקְנוּ |
| אתם / אתן | הִסְפַּקְתֶּם |
| הם / הן | הִסְפִּיקוּ |
הווה
| יחיד | מַסְפִּיק |
| רבים | מַסְפִּיקִים |
עתיד
| אני | אַסְפִּיק |
| אתה / את | תַּסְפִּיק |
| הוא / היא | יַסְפִּיק |
| אנחנו | נַסְפִּיק |
| אתם / אתן | תַּסְפִּיקוּ |
| הם / הן | יַסְפִּיקוּ |
ציווי
| יחיד | הַסְפֵּק |
| רבים | הַסְפִּיקוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִסְפַּקְתִּי |
| אתה / את | הִסְפַּקְתְּ |
| הוא / היא | הִסְפִּיקָה |
| אנחנו | הִסְפַּקְנוּ |
| אתם / אתן | הִסְפַּקְתֶּן |
| הם / הן | הִסְפִּיקוּ |
הווה
| יחיד | מַסְפִּיקָה |
| רבים | מַסְפִּיקוֹת |
עתיד
| אני | אַסְפִּיק |
| אתה / את | תַּסְפִּיקִי |
| הוא / היא | תַּסְפִּיק |
| אנחנו | נַסְפִּיק |
| אתם / אתן | תַּסְפֵּקְנָה |
| הם / הן | תַּסְפֵּקְנָה |
ציווי
| יחיד | הַסְפִּיקִי |
| רבים | הַסְפֵּקְנָה |