Conjugation of הוכיח
To prove, to demonstrate, to show. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהוֹכִיחַ |
עבר
| אני | הוֹכַחְתִּי |
| אתה / את | הוֹכַחְתָּ |
| הוא / היא | הוֹכִיחַ |
| אנחנו | הוֹכַחְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹכַחְתֶּם |
| הם / הן | הוֹכִיחוּ |
הווה
| יחיד | מוֹכִיחַ |
| רבים | מוֹכִיחִים |
עתיד
| אני | אוֹכִיחַ |
| אתה / את | תּוֹכִיחַ |
| הוא / היא | יוֹכִיחַ |
| אנחנו | נוֹכִיחַ |
| אתם / אתן | תּוֹכִיחוּ |
| הם / הן | יוֹכִיחוּ |
ציווי
| יחיד | הוֹכֵחַ |
| רבים | הוֹכִיחוּ |
נקבה
עבר
| אני | הוֹכַחְתִּי |
| אתה / את | הוֹכַחְתְּ |
| הוא / היא | הוֹכִיחָה |
| אנחנו | הוֹכַחְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹכַחְתֶּן |
| הם / הן | הוֹכִיחוּ |
הווה
| יחיד | מוֹכִיחָה |
| רבים | מוֹכִיחוֹת |
עתיד
| אני | אוֹכִיחַ |
| אתה / את | תּוֹכִיחִי |
| הוא / היא | תּוֹכִיחַ |
| אנחנו | נוֹכִיחַ |
| אתם / אתן | תּוֹכַחְנָה |
| הם / הן | תּוֹכַחְנָה |
ציווי
| יחיד | הוֹכִיחִי |
| רבים | הוֹכַחְנָה |