Conjugation of הגיד
to tell, say Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַגִּיד |
עבר
| אני | הִגַּדְתִּי |
| אתה / את | הִגַּדְתָּ |
| הוא / היא | הִגִּיד |
| אנחנו | הִגַּדְנוּ |
| אתם / אתן | הִגַּדְתֶּם |
| הם / הן | הִגִּידוּ |
הווה
| יחיד | מַגִּיד |
| רבים | מַגִּידִים |
עתיד
| אני | אַגִּיד |
| אתה / את | תַּגִּיד |
| הוא / היא | יַגִּיד |
| אנחנו | נַגִּיד |
| אתם / אתן | תַּגִּידוּ |
| הם / הן | יַגִּידוּ |
ציווי
| יחיד | הַגֵּד |
| רבים | הַגִּידוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִגַּדְתִּי |
| אתה / את | הִגַּדְתְּ |
| הוא / היא | הִגִּידָה |
| אנחנו | הִגַּדְנוּ |
| אתם / אתן | הִגַּדְתֶּן |
| הם / הן | הִגִּידוּ |
הווה
| יחיד | מַגִּידָה |
| רבים | מַגִּידוֹת |
עתיד
| אני | אַגִּיד |
| אתה / את | תַּגִּידִי |
| הוא / היא | תַּגִּיד |
| אנחנו | נַגִּיד |
| אתם / אתן | תַּגֵּדְנָה |
| הם / הן | תַּגֵּדְנָה |
ציווי
| יחיד | הַגִּידִי |
| רבים | הַגֵּדְנָה |