Conjugation of בטל
לא עשה מה שאמור לעשות; נמנע מפעולה נדרשת. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִבְטֹל |
עבר
| אני | בָּטַלְתִּי |
| אתה / את | בָּטַלְתָּ |
| הוא / היא | בָּטַל |
| אנחנו | בָּטַלְנוּ |
| אתם / אתן | בְּטַלְתֶּם |
| הם / הן | בָּטְלוּ |
הווה
| יחיד | בָּטֵל |
| רבים | בְּטֵלִים |
עתיד
| אני | אֶבְטַל |
| אתה / את | תִּבְטַל |
| הוא / היא | יִבְטַל |
| אנחנו | נִבְטַל |
| אתם / אתן | תִּבְטְלוּ |
| הם / הן | יִבְטְלוּ |
ציווי
| יחיד | בְּטַל |
| רבים | בִּטְלוּ |
נקבה
עבר
| אני | בָּטַלְתִּי |
| אתה / את | בָּטַלְתְּ |
| הוא / היא | בָּטְלָה |
| אנחנו | בָּטַלְנוּ |
| אתם / אתן | בְּטַלְתֶּן |
| הם / הן | בָּטְלוּ |
הווה
| יחיד | בְּטֵלָה |
| רבים | בְּטֵלוֹת |
עתיד
| אני | אֶבְטַל |
| אתה / את | תִּבְטְלִי |
| הוא / היא | תִּבְטַל |
| אנחנו | נִבְטַל |
| אתם / אתן | תִּבְטַלְנָה |
| הם / הן | תִּבְטַלְנָה |
ציווי
| יחיד | בִּטְלִי |
| רבים | בְּטַלְנָה |