Conjugation of אישר
to approve, allow Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְאַשֵּׁר |
עבר
| אני | אִשַּׁרְתִּי |
| אתה / את | אִשַּׁרְתָּ |
| הוא / היא | אִשֵּׁר |
| אנחנו | אִשַּׁרְנוּ |
| אתם / אתן | אִשַּׁרְתֶּם |
| הם / הן | אִשְּׁרוּ |
הווה
| יחיד | מְאַשֵּׁר |
| רבים | מְאַשְּׁרִים |
עתיד
| אני | אֲאַשֵּׁר |
| אתה / את | תְּאַשֵּׁר |
| הוא / היא | יְאַשֵּׁר |
| אנחנו | נְאַשֵּׁר |
| אתם / אתן | תְּאַשְּׁרוּ |
| הם / הן | יְאַשְּׁרוּ |
ציווי
| יחיד | אַשֵּׁר |
| רבים | אַשְּׁרוּ |
נקבה
עבר
| אני | אִשַּׁרְתִּי |
| אתה / את | אִשַּׁרְתְּ |
| הוא / היא | אִשְּׁרָה |
| אנחנו | אִשַּׁרְנוּ |
| אתם / אתן | אִשַּׁרְתֶּן |
| הם / הן | אִשְּׁרוּ |
הווה
| יחיד | מְאַשֶּׁרֶת |
| רבים | מְאַשְּׁרוֹת |
עתיד
| אני | אֲאַשֵּׁר |
| אתה / את | תְּאַשְּׁרִי |
| הוא / היא | תְּאַשֵּׁר |
| אנחנו | נְאַשֵּׁר |
| אתם / אתן | תְּאַשֵּׁרְנָה |
| הם / הן | תְּאַשֵּׁרְנָה |
ציווי
| יחיד | אַשְּׁרִי |
| רבים | אַשֵּׁרְנָה |