Conjugation of צבא
sˤaːˈbaːʔTo cause to assemble or go forth, particularly in military contexts Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִצְבֹּא |
עבר
| אני | צָבָאתִי |
| אתה / את | צָבָאתָ |
| הוא / היא | צָבָא |
| אנחנו | צָבָאנוּ |
| אתם / אתן | צְבָאתֶם |
| הם / הן | צָבְאוּ |
הווה
| יחיד | צוֹבֵא |
| רבים | צוֹבְאִים |
עתיד
| אני | אֶצְבָּא |
| אתה / את | תִּצְבָּא |
| הוא / היא | יִצְבָּא |
| אנחנו | נִצְבָּא |
| אתם / אתן | תִּצְבְּאוּ |
| הם / הן | יִצְבְּאוּ |
ציווי
| יחיד | צְבָא |
| רבים | צִבְאוּ |
נקבה
עבר
| אני | צָבָאתִי |
| אתה / את | צָבָאת |
| הוא / היא | צָבְאָה |
| אנחנו | צָבָאנוּ |
| אתם / אתן | צְבָאתֶן |
| הם / הן | צָבְאוּ |
הווה
| יחיד | צוֹבֵאת |
| רבים | צוֹבְאוֹת |
עתיד
| אני | אֶצְבָּא |
| אתה / את | תִּצְבְּאִי |
| הוא / היא | תִּצְבָּא |
| אנחנו | נִצְבָּא |
| אתם / אתן | תִּצְבֶּאנָה |
| הם / הן | תִּצְבֶּאנָה |
ציווי
| יחיד | צִבְאִי |
| רבים | צְבֶאנָה |