Conjugation of פסק
to cease, to stop; to desist Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִפְסֹק |
עבר
| אני | פָּסַקְתִּי |
| אתה / את | פָּסַקְתָּ |
| הוא / היא | פָּסַק |
| אנחנו | פָּסַקְנוּ |
| אתם / אתן | פְּסַקְתֶּם |
| הם / הן | פָּסְקוּ |
הווה
| יחיד | פּוֹסֵק |
| רבים | פּוֹסְקִים |
עתיד
| אני | אֶפְסֹק |
| אתה / את | תִּפְסֹק |
| הוא / היא | יִפְסֹק |
| אנחנו | נִפְסֹק |
| אתם / אתן | תִּפְסְקוּ |
| הם / הן | יִפְסְקוּ |
ציווי
| יחיד | פְּסֹק |
| רבים | פִּסְקוּ |
נקבה
עבר
| אני | פָּסַקְתִּי |
| אתה / את | פָּסַקְתְּ |
| הוא / היא | פָּסְקָה |
| אנחנו | פָּסַקְנוּ |
| אתם / אתן | פְּסַקְתֶּן |
| הם / הן | פָּסְקוּ |
הווה
| יחיד | פּוֹסֶקֶת |
| רבים | פּוֹסְקוֹת |
עתיד
| אני | אֶפְסֹק |
| אתה / את | תִּפְסְקִי |
| הוא / היא | תִּפְסֹק |
| אנחנו | נִפְסֹק |
| אתם / אתן | תִּפְסֹקְנָה |
| הם / הן | תִּפְסֹקְנָה |
ציווי
| יחיד | פִּסְקִי |
| רבים | פְּסֹקְנָה |