Conjugation of עצר
To stop, to stop moving, to halt, to stop the motion of. (See usage note below.) Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לַעֲצֹר |
עבר
| אני | עָצַרְתִּי |
| אתה / את | עָצַרְתָּ |
| הוא / היא | עָצַר |
| אנחנו | עָצַרְנוּ |
| אתם / אתן | עֲצַרְתֶּם |
| הם / הן | עָצְרוּ |
הווה
| יחיד | עוֹצֵר |
| רבים | עוֹצְרִים |
עתיד
| אני | אֶעֱצֹר |
| אתה / את | תַּעֲצֹר |
| הוא / היא | יַעֲצֹר |
| אנחנו | נַעֲצֹר |
| אתם / אתן | תַּעַצְרוּ |
| הם / הן | יַעַצְרוּ |
ציווי
| יחיד | עֲצֹר |
| רבים | עִצְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | עָצַרְתִּי |
| אתה / את | עָצַרְתְּ |
| הוא / היא | עָצְרָה |
| אנחנו | עָצַרְנוּ |
| אתם / אתן | עֲצַרְתֶּן |
| הם / הן | עָצְרוּ |
הווה
| יחיד | עוֹצֶרֶת |
| רבים | עוֹצְרוֹת |
עתיד
| אני | אֶעֱצֹר |
| אתה / את | תַּעַצְרִי |
| הוא / היא | תַּעֲצֹר |
| אנחנו | נַעֲצֹר |
| אתם / אתן | תַּעֲצֹרְנָה |
| הם / הן | תַּעֲצֹרְנָה |
ציווי
| יחיד | עִצְרִי |
| רבים | עֲצֹרְנָה |