Conjugation of נקש
to strike, to knock Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִנְקֹשׁ |
עבר
| אני | נָקַשְׁתִּי |
| אתה / את | נָקַשְׁתָּ |
| הוא / היא | נָקַשׁ |
| אנחנו | נָקַשְׁנוּ |
| אתם / אתן | נְקַשְׁתֶּם |
| הם / הן | נָקְשׁוּ |
הווה
| יחיד | נוֹקֵשׁ |
| רבים | נוֹקְשִׁים |
עתיד
| אני | אֶנְקֹשׁ |
| אתה / את | תִּנְקֹשׁ |
| הוא / היא | יִנְקֹשׁ |
| אנחנו | נִנְקֹשׁ |
| אתם / אתן | תִּנְקְשׁוּ |
| הם / הן | יִנְקְשׁוּ |
ציווי
| יחיד | נְקֹשׁ |
| רבים | נִקְשׁוּ |
נקבה
עבר
| אני | נָקַשְׁתִּי |
| אתה / את | נָקַשְׁתְּ |
| הוא / היא | נָקְשָׁה |
| אנחנו | נָקַשְׁנוּ |
| אתם / אתן | נְקַשְׁתֶּן |
| הם / הן | נָקְשׁוּ |
הווה
| יחיד | נוֹקֶשֶׁת |
| רבים | נוֹקְשׁוֹת |
עתיד
| אני | אֶנְקֹשׁ |
| אתה / את | תִּנְקְשִׁי |
| הוא / היא | תִּנְקֹשׁ |
| אנחנו | נִנְקֹשׁ |
| אתם / אתן | תִּנְקֹשְׁנָה |
| הם / הן | תִּנְקֹשְׁנָה |
ציווי
| יחיד | נִקְשִׁי |
| רבים | נְקֹשְׁנָה |