Conjugation of נדחה
to be postponed, to be delayed, to be put off Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהִדָּחוֹת |
עבר
| אני | נִדְחֵיתִי |
| אתה / את | נִדְחֵיתָ |
| הוא / היא | נִדְחָה |
| אנחנו | נִדְחֵינוּ |
| אתם / אתן | נִדְחֵיתֶם |
| הם / הן | נִדְחוּ |
הווה
| יחיד | נִדְחֶה |
| רבים | נִדְחִים |
עתיד
| אני | אֶדָּחֶה |
| אתה / את | תִּדָּחֶה |
| הוא / היא | יִדָּחֶה |
| אנחנו | נִדָּחֶה |
| אתם / אתן | תִּדָּחוּ |
| הם / הן | יִדָּחוּ |
ציווי
| יחיד | הִדָּחֵה |
| רבים | הִדָּחוּ |
נקבה
עבר
| אני | נִדְחֵיתִי |
| אתה / את | נִדְחֵית |
| הוא / היא | נִדְחֲתָה |
| אנחנו | נִדְחֵינוּ |
| אתם / אתן | נִדְחֵיתֶן |
| הם / הן | נִדְחוּ |
הווה
| יחיד | נִדְחֵית |
| רבים | נִדְחוֹת |
עתיד
| אני | אֶדָּחֶה |
| אתה / את | תִּדָּחִי |
| הוא / היא | תִּדָּחֶה |
| אנחנו | נִדָּחֶה |
| אתם / אתן | תִּדָּחֶינָה |
| הם / הן | תִּדָּחֶינָה |
ציווי
| יחיד | הִדָּחִי |
| רבים | הִדָּחֶינָה |