Conjugation of מיאן
to refuse Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְמָאֵן |
עבר
| אני | מֵאַנְתִּי |
| אתה / את | מֵאַנְתָּ |
| הוא / היא | מֵאֵן |
| אנחנו | מֵאַנּוּ |
| אתם / אתן | מֵאַנְתֶּם |
| הם / הן | מֵאֲנוּ |
הווה
| יחיד | מְמָאֵן |
| רבים | מְמָאֲנִים |
עתיד
| אני | אֲמָאֵן |
| אתה / את | תְּמָאֵן |
| הוא / היא | יְמָאֵן |
| אנחנו | נְמָאֵן |
| אתם / אתן | תְּמָאֲנוּ |
| הם / הן | יְמָאֲנוּ |
ציווי
| יחיד | מָאֵן |
| רבים | מָאֲנוּ |
נקבה
עבר
| אני | מֵאַנְתִּי |
| אתה / את | מֵאַנְתְּ |
| הוא / היא | מֵאֲנָה |
| אנחנו | מֵאַנּוּ |
| אתם / אתן | מֵאַנְתֶּן |
| הם / הן | מֵאֲנוּ |
הווה
| יחיד | מְמָאֶנֶת |
| רבים | מְמָאֲנוֹת |
עתיד
| אני | אֲמָאֵן |
| אתה / את | תְּמָאֲנִי |
| הוא / היא | תְּמָאֵן |
| אנחנו | נְמָאֵן |
| אתם / אתן | תְּמָאֵנָּה |
| הם / הן | תְּמָאֵנָּה |
ציווי
| יחיד | מָאֲנִי |
| רבים | מָאֵנָּה |