Conjugation of לווה
to borrow Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִלְווֹת |
עבר
| אני | לָוִיתִי |
| אתה / את | לָוִיתָ |
| הוא / היא | לָוָה |
| אנחנו | לָוִינוּ |
| אתם / אתן | לְוִיתֶם |
| הם / הן | לָווּ |
הווה
| יחיד | לוֹוֶה |
| רבים | לוֹוִים |
עתיד
| אני | אֶלְוֶה |
| אתה / את | תִּלְוֶה |
| הוא / היא | יִלְוֶה |
| אנחנו | נִלְוֶה |
| אתם / אתן | תִּלְווּ |
| הם / הן | יִלְווּ |
ציווי
| יחיד | לְוֵה |
| רבים | לְווּ |
נקבה
עבר
| אני | לָוִיתִי |
| אתה / את | לָוִית |
| הוא / היא | לָוְתָה |
| אנחנו | לָוִינוּ |
| אתם / אתן | לְוִיתֶן |
| הם / הן | לָווּ |
הווה
| יחיד | לוֹוָה |
| רבים | לוֹווֹת |
עתיד
| אני | אֶלְוֶה |
| אתה / את | תִּלְוִי |
| הוא / היא | תִּלְוֶה |
| אנחנו | נִלְוֶה |
| אתם / אתן | תִּלְוֶינָה |
| הם / הן | תִּלְוֶינָה |
ציווי
| יחיד | לְוִי |
| רבים | לְוֶינָה |