Conjugation of כיבה
to extinguish, to put out (a fire, cigarette, etc.) Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְכַבּוֹת |
עבר
| אני | כִּבִּיתִי |
| אתה / את | כִּבִּיתָ |
| הוא / היא | כִּבָּה |
| אנחנו | כִּבִּינוּ |
| אתם / אתן | כִּבִּיתֶם |
| הם / הן | כִּבּוּ |
הווה
| יחיד | מְכַבֶּה |
| רבים | מְכַבִּים |
עתיד
| אני | אֲכַבֶּה |
| אתה / את | תְּכַבֶּה |
| הוא / היא | יְכַבֶּה |
| אנחנו | נְכַבֶּה |
| אתם / אתן | תְּכַבּוּ |
| הם / הן | יְכַבּוּ |
ציווי
| יחיד | כַּבֵּה |
| רבים | כַּבּוּ |
נקבה
עבר
| אני | כִּבִּיתִי |
| אתה / את | כִּבִּית |
| הוא / היא | כִּבְּתָה |
| אנחנו | כִּבִּינוּ |
| אתם / אתן | כִּבִּיתֶן |
| הם / הן | כִּבּוּ |
הווה
| יחיד | מְכַבָּה |
| רבים | מְכַבּוֹת |
עתיד
| אני | אֲכַבֶּה |
| אתה / את | תְּכַבִּי |
| הוא / היא | תְּכַבֶּה |
| אנחנו | נְכַבֶּה |
| אתם / אתן | תְּכַבֶּינָה |
| הם / הן | תְּכַבֶּינָה |
ציווי
| יחיד | כַּבִּי |
| רבים | כַּבֶּינָה |