Conjugation of ירה
jaˈʁaTo lay or throw; especially, to shoot, as an arrow or gun. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִירוֹת |
עבר
| אני | יָרִיתִי |
| אתה / את | יָרִיתָ |
| הוא / היא | יָרָה |
| אנחנו | יָרִינוּ |
| אתם / אתן | יְרִיתֶם |
| הם / הן | יָרוּ |
הווה
| יחיד | יוֹרֶה |
| רבים | יוֹרִים |
עתיד
| אני | אִירֶה |
| אתה / את | תִּירֶה |
| הוא / היא | יִירֶה |
| אנחנו | נִירֶה |
| אתם / אתן | תִּירוּ |
| הם / הן | יִירוּ |
ציווי
| יחיד | יְרֵה |
| רבים | יְרוּ |
נקבה
עבר
| אני | יָרִיתִי |
| אתה / את | יָרִית |
| הוא / היא | יָרְתָה |
| אנחנו | יָרִינוּ |
| אתם / אתן | יְרִיתֶן |
| הם / הן | יָרוּ |
הווה
| יחיד | יוֹרָה |
| רבים | יוֹרוֹת |
עתיד
| אני | אִירֶה |
| אתה / את | תִּירִי |
| הוא / היא | תִּירֶה |
| אנחנו | נִירֶה |
| אתם / אתן | תִּירֶינָה |
| הם / הן | תִּירֶינָה |
ציווי
| יחיד | יְרִי |
| רבים | יְרֶינָה |