Conjugation of ויתר
To give up (on) Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְוַתֵּר |
עבר
| אני | וִתַּרְתִּי |
| אתה / את | וִתַּרְתָּ |
| הוא / היא | וִתֵּר |
| אנחנו | וִתַּרְנוּ |
| אתם / אתן | וִתַּרְתֶּם |
| הם / הן | וִתְּרוּ |
הווה
| יחיד | מְוַתֵּר |
| רבים | מְוַתְּרִים |
עתיד
| אני | אֲוַתֵּר |
| אתה / את | תְּוַתֵּר |
| הוא / היא | יְוַתֵּר |
| אנחנו | נְוַתֵּר |
| אתם / אתן | תְּוַתְּרוּ |
| הם / הן | יְוַתְּרוּ |
ציווי
| יחיד | וַתֵּר |
| רבים | וַתְּרוּ |
נקבה
עבר
| אני | וִתַּרְתִּי |
| אתה / את | וִתַּרְתְּ |
| הוא / היא | וִתְּרָה |
| אנחנו | וִתַּרְנוּ |
| אתם / אתן | וִתַּרְתֶּן |
| הם / הן | וִתְּרוּ |
הווה
| יחיד | מְוַתֶּרֶת |
| רבים | מְוַתְּרוֹת |
עתיד
| אני | אֲוַתֵּר |
| אתה / את | תְּוַתְּרִי |
| הוא / היא | תְּוַתֵּר |
| אנחנו | נְוַתֵּר |
| אתם / אתן | תְּוַתֵּרְנָה |
| הם / הן | תְּוַתֵּרְנָה |
ציווי
| יחיד | וַתְּרִי |
| רבים | וַתֵּרְנָה |