Conjugation of התיר
to solve (an equation, a problem or difficulty) Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַתִּיר |
עבר
| אני | הִתַּרְתִּי |
| אתה / את | הִתַּרְתָּ |
| הוא / היא | הִתִּיר |
| אנחנו | הִתַּרְנוּ |
| אתם / אתן | הִתַּרְתֶּם |
| הם / הן | הִתִּירוּ |
הווה
| יחיד | מַתִּיר |
| רבים | מַתִּירִים |
עתיד
| אני | אַתִּיר |
| אתה / את | תַּתִּיר |
| הוא / היא | יַתִּיר |
| אנחנו | נַתִּיר |
| אתם / אתן | תַּתִּירוּ |
| הם / הן | יַתִּירוּ |
ציווי
| יחיד | הַתֵּר |
| רבים | הַתִּירוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִתַּרְתִּי |
| אתה / את | הִתַּרְתְּ |
| הוא / היא | הִתִּירָה |
| אנחנו | הִתַּרְנוּ |
| אתם / אתן | הִתַּרְתֶּן |
| הם / הן | הִתִּירוּ |
הווה
| יחיד | מַתִּירָה |
| רבים | מַתִּירוֹת |
עתיד
| אני | אַתִּיר |
| אתה / את | תַּתִּירִי |
| הוא / היא | תַּתִּיר |
| אנחנו | נַתִּיר |
| אתם / אתן | תַּתֵּרְנָה |
| הם / הן | תַּתֵּרְנָה |
ציווי
| יחיד | הַתִּירִי |
| רבים | הַתֵּרְנָה |