Conjugation of התווה
to outline, to delineate, to sketch Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַתְווֹת |
עבר
| אני | הִתְוֵיתִי |
| אתה / את | הִתְוֵיתָ |
| הוא / היא | הִתְוָה |
| אנחנו | הִתְוֵינוּ |
| אתם / אתן | הִתְוֵיתֶם |
| הם / הן | הִתְווּ |
הווה
| יחיד | מַתְוֶה |
| רבים | מַתְוִים |
עתיד
| אני | אַתְוֶה |
| אתה / את | תַּתְוֶה |
| הוא / היא | יַתְוֶה |
| אנחנו | נַתְוֶה |
| אתם / אתן | תַּתְווּ |
| הם / הן | יַתְווּ |
ציווי
| יחיד | הַתְוֵה |
| רבים | הַתְווּ |
נקבה
עבר
| אני | הִתְוֵיתִי |
| אתה / את | הִתְוֵית |
| הוא / היא | הִתְוְתָה |
| אנחנו | הִתְוֵינוּ |
| אתם / אתן | הִתְוֵיתֶן |
| הם / הן | הִתְווּ |
הווה
| יחיד | מַתְוָה |
| רבים | מַתְווֹת |
עתיד
| אני | אַתְוֶה |
| אתה / את | תַּתְוִי |
| הוא / היא | תַּתְוֶה |
| אנחנו | נַתְוֶה |
| אתם / אתן | תַּתְוֶינָה |
| הם / הן | תַּתְוֶינָה |
ציווי
| יחיד | הַתְוִי |
| רבים | הַתְוֶינָה |