Conjugation of השיא
to marry off; to officiate at a wedding Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַשִּׂיא |
עבר
| אני | הִשֵּׂאתִי |
| אתה / את | הִשֵּׂאתָ |
| הוא / היא | הִשִּׂיא |
| אנחנו | הִשֵּׂאנוּ |
| אתם / אתן | הִשֵּׂאתֶם |
| הם / הן | הִשִּׂיאוּ |
הווה
| יחיד | מַשִּׂיא |
| רבים | מַשִּׂיאִים |
עתיד
| אני | אַשִּׂיא |
| אתה / את | תַּשִּׂיא |
| הוא / היא | יַשִּׂיא |
| אנחנו | נַשִּׂיא |
| אתם / אתן | תַּשִּׂיאוּ |
| הם / הן | יַשִּׂיאוּ |
ציווי
| יחיד | הַשֵּׂא |
| רבים | הַשִּׂיאוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִשֵּׂאתִי |
| אתה / את | הִשֵּׂאת |
| הוא / היא | הִשִּׂיאָה |
| אנחנו | הִשֵּׂאנוּ |
| אתם / אתן | הִשֵּׂאתֶן |
| הם / הן | הִשִּׂיאוּ |
הווה
| יחיד | מַשִּׂיאָה |
| רבים | מַשִּׂיאוֹת |
עתיד
| אני | אַשִּׂיא |
| אתה / את | תַּשִּׂיאִי |
| הוא / היא | תַּשִּׂיא |
| אנחנו | נַשִּׂיא |
| אתם / אתן | תַּשֶּׂאנָה |
| הם / הן | תַּשֶּׂאנָה |
ציווי
| יחיד | הַשִּׂיאִי |
| רבים | הַשֶּׂאנָה |