Conjugation of הקביל
To parallel, to be parallel to. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַקְבִּיל |
עבר
| אני | הִקְבַּלְתִּי |
| אתה / את | הִקְבַּלְתָּ |
| הוא / היא | הִקְבִּיל |
| אנחנו | הִקְבַּלְנוּ |
| אתם / אתן | הִקְבַּלְתֶּם |
| הם / הן | הִקְבִּילוּ |
הווה
| יחיד | מַקְבִּיל |
| רבים | מַקְבִּילִים |
עתיד
| אני | אַקְבִּיל |
| אתה / את | תַּקְבִּיל |
| הוא / היא | יַקְבִּיל |
| אנחנו | נַקְבִּיל |
| אתם / אתן | תַּקְבִּילוּ |
| הם / הן | יַקְבִּילוּ |
ציווי
| יחיד | הַקְבֵּל |
| רבים | הַקְבִּילוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִקְבַּלְתִּי |
| אתה / את | הִקְבַּלְתְּ |
| הוא / היא | הִקְבִּילָה |
| אנחנו | הִקְבַּלְנוּ |
| אתם / אתן | הִקְבַּלְתֶּן |
| הם / הן | הִקְבִּילוּ |
הווה
| יחיד | מַקְבִּילָה |
| רבים | מַקְבִּילוֹת |
עתיד
| אני | אַקְבִּיל |
| אתה / את | תַּקְבִּילִי |
| הוא / היא | תַּקְבִּיל |
| אנחנו | נַקְבִּיל |
| אתם / אתן | תַּקְבֵּלְנָה |
| הם / הן | תַּקְבֵּלְנָה |
ציווי
| יחיד | הַקְבִּילִי |
| רבים | הַקְבֵּלְנָה |