Conjugation of הכביד
to make heavier, to overload Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהַכְבִּיד |
עבר
| אני | הִכְבַּדְתִּי |
| אתה / את | הִכְבַּדְתָּ |
| הוא / היא | הִכְבִּיד |
| אנחנו | הִכְבַּדְנוּ |
| אתם / אתן | הִכְבַּדְתֶּם |
| הם / הן | הִכְבִּידוּ |
הווה
| יחיד | מַכְבִּיד |
| רבים | מַכְבִּידִים |
עתיד
| אני | אַכְבִּיד |
| אתה / את | תַּכְבִּיד |
| הוא / היא | יַכְבִּיד |
| אנחנו | נַכְבִּיד |
| אתם / אתן | תַּכְבִּידוּ |
| הם / הן | יַכְבִּידוּ |
ציווי
| יחיד | הַכְבֵּד |
| רבים | הַכְבִּידוּ |
נקבה
עבר
| אני | הִכְבַּדְתִּי |
| אתה / את | הִכְבַּדְתְּ |
| הוא / היא | הִכְבִּידָה |
| אנחנו | הִכְבַּדְנוּ |
| אתם / אתן | הִכְבַּדְתֶּן |
| הם / הן | הִכְבִּידוּ |
הווה
| יחיד | מַכְבִּידָה |
| רבים | מַכְבִּידוֹת |
עתיד
| אני | אַכְבִּיד |
| אתה / את | תַּכְבִּידִי |
| הוא / היא | תַּכְבִּיד |
| אנחנו | נַכְבִּיד |
| אתם / אתן | תַּכְבֵּדְנָה |
| הם / הן | תַּכְבֵּדְנָה |
ציווי
| יחיד | הַכְבִּידִי |
| רבים | הַכְבֵּדְנָה |