Conjugation of הותיר
to leave behind Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהוֹתִיר |
עבר
| אני | הוֹתַרְתִּי |
| אתה / את | הוֹתַרְתָּ |
| הוא / היא | הוֹתִיר |
| אנחנו | הוֹתַרְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹתַרְתֶּם |
| הם / הן | הוֹתִירוּ |
הווה
| יחיד | מוֹתִיר |
| רבים | מוֹתִירִים |
עתיד
| אני | אוֹתִיר |
| אתה / את | תּוֹתִיר |
| הוא / היא | יוֹתִיר |
| אנחנו | נוֹתִיר |
| אתם / אתן | תּוֹתִירוּ |
| הם / הן | יוֹתִירוּ |
ציווי
| יחיד | הוֹתֵר |
| רבים | הוֹתִירוּ |
נקבה
עבר
| אני | הוֹתַרְתִּי |
| אתה / את | הוֹתַרְתְּ |
| הוא / היא | הוֹתִירָה |
| אנחנו | הוֹתַרְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹתַרְתֶּן |
| הם / הן | הוֹתִירוּ |
הווה
| יחיד | מוֹתִירָה |
| רבים | מוֹתִירוֹת |
עתיד
| אני | אוֹתִיר |
| אתה / את | תּוֹתִירִי |
| הוא / היא | תּוֹתִיר |
| אנחנו | נוֹתִיר |
| אתם / אתן | תּוֹתֵרְנָה |
| הם / הן | תּוֹתֵרְנָה |
ציווי
| יחיד | הוֹתִירִי |
| רבים | הוֹתֵרְנָה |