Conjugation of הוביל
To lead (a person): to guide or conduct with the hand, or by means of some physical contact connection. Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהוֹבִיל |
עבר
| אני | הוֹבַלְתִּי |
| אתה / את | הוֹבַלְתָּ |
| הוא / היא | הוֹבִיל |
| אנחנו | הוֹבַלְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹבַלְתֶּם |
| הם / הן | הוֹבִילוּ |
הווה
| יחיד | מוֹבִיל |
| רבים | מוֹבִילִים |
עתיד
| אני | אוֹבִיל |
| אתה / את | תּוֹבִיל |
| הוא / היא | יוֹבִיל |
| אנחנו | נוֹבִיל |
| אתם / אתן | תּוֹבִילוּ |
| הם / הן | יוֹבִילוּ |
ציווי
| יחיד | הוֹבֵל |
| רבים | הוֹבִילוּ |
נקבה
עבר
| אני | הוֹבַלְתִּי |
| אתה / את | הוֹבַלְתְּ |
| הוא / היא | הוֹבִילָה |
| אנחנו | הוֹבַלְנוּ |
| אתם / אתן | הוֹבַלְתֶּן |
| הם / הן | הוֹבִילוּ |
הווה
| יחיד | מוֹבִילָה |
| רבים | מוֹבִילוֹת |
עתיד
| אני | אוֹבִיל |
| אתה / את | תּוֹבִילִי |
| הוא / היא | תּוֹבִיל |
| אנחנו | נוֹבִיל |
| אתם / אתן | תּוֹבֵלְנָה |
| הם / הן | תּוֹבֵלְנָה |
ציווי
| יחיד | הוֹבִילִי |
| רבים | הוֹבֵלְנָה |