Conjugation of הדיח
to instigate, to abet Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לְהָדִיחַ |
עבר
| אני | הֵדַחְתִּי |
| אתה / את | הֵדַחְתָּ |
| הוא / היא | הֵדִיחַ |
| אנחנו | הֵדַחְנוּ |
| אתם / אתן | הֲדַחְתֶּם |
| הם / הן | הֵדִיחוּ |
הווה
| יחיד | מֵדִיחַ |
| רבים | מְדִיחִים |
עתיד
| אני | אָדִיחַ |
| אתה / את | תָּדִיחַ |
| הוא / היא | יָדִיחַ |
| אנחנו | נָדִיחַ |
| אתם / אתן | תָּדִיחוּ |
| הם / הן | יָדִיחוּ |
ציווי
| יחיד | הָדַח |
| רבים | הָדִיחוּ |
נקבה
עבר
| אני | הֵדַחְתִּי |
| אתה / את | הֵדַחְתְּ |
| הוא / היא | הֵדִיחָה |
| אנחנו | הֵדַחְנוּ |
| אתם / אתן | הֲדַחְתֶּן |
| הם / הן | הֵדִיחוּ |
הווה
| יחיד | מְדִיחָה |
| רבים | מְדִיחוֹת |
עתיד
| אני | אָדִיחַ |
| אתה / את | תָּדִיחִי |
| הוא / היא | תָּדִיחַ |
| אנחנו | נָדִיחַ |
| אתם / אתן | תָּדַחְנָה |
| הם / הן | תָּדַחְנָה |
ציווי
| יחיד | הָדִיחִי |
| רבים | הָדַחְנָה |