Conjugation of דוכא
to be oppressed, to be subjugated Ver definición completa →
זכר
עבר
| אני | דֻּכֵּאתִי |
| אתה / את | דֻּכֵּאתָ |
| הוא / היא | דֻּכָּא |
| אנחנו | דֻּכֵּאנוּ |
| אתם / אתן | דֻּכֵּאתֶם |
| הם / הן | דֻּכְּאוּ |
הווה
| יחיד | מְדֻכָּא |
| רבים | מְדֻכָּאִים |
עתיד
| אני | אֲדֻכָּא |
| אתה / את | תְּדֻכָּא |
| הוא / היא | יְדֻכָּא |
| אנחנו | נְדֻכָּא |
| אתם / אתן | תְּדֻכְּאוּ |
| הם / הן | יְדֻכְּאוּ |
נקבה
עבר
| אני | דֻּכֵּאתִי |
| אתה / את | דֻּכֵּאת |
| הוא / היא | דֻּכְּאָה |
| אנחנו | דֻּכֵּאנוּ |
| אתם / אתן | דֻּכֵּאתֶן |
| הם / הן | דֻּכְּאוּ |
הווה
| יחיד | מְדֻכֵּאת |
| רבים | מְדֻכָּאוֹת |
עתיד
| אני | אֲדֻכָּא |
| אתה / את | תְּדֻכְּאִי |
| הוא / היא | תְּדֻכָּא |
| אנחנו | נְדֻכָּא |
| אתם / אתן | תְּדֻכֶּאנָה |
| הם / הן | תְּדֻכֶּאנָה |