Conjugation of דאב
to grieve, to lament Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לִדְאֹב |
עבר
| אני | דָּאַבְתִּי |
| אתה / את | דָּאַבְתָּ |
| הוא / היא | דָּאַב |
| אנחנו | דָּאַבְנוּ |
| אתם / אתן | דְּאַבְתֶּם |
| הם / הן | דָּאֲבוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹאֵב |
| רבים | דּוֹאֲבִים |
עתיד
| אני | אֶדְאַב |
| אתה / את | תִּדְאַב |
| הוא / היא | יִדְאַב |
| אנחנו | נִדְאַב |
| אתם / אתן | תִּדְאֲבוּ |
| הם / הן | יִדְאֲבוּ |
ציווי
| יחיד | דְּאַב |
| רבים | דַּאֲבוּ |
נקבה
עבר
| אני | דָּאַבְתִּי |
| אתה / את | דָּאַבְתְּ |
| הוא / היא | דָּאֲבָה |
| אנחנו | דָּאַבְנוּ |
| אתם / אתן | דְּאַבְתֶּן |
| הם / הן | דָּאֲבוּ |
הווה
| יחיד | דּוֹאֶבֶת |
| רבים | דּוֹאֲבוֹת |
עתיד
| אני | אֶדְאַב |
| אתה / את | תִּדְאֲבִי |
| הוא / היא | תִּדְאַב |
| אנחנו | נִדְאַב |
| אתם / אתן | תִּדְאַבְנָה |
| הם / הן | תִּדְאַבְנָה |
ציווי
| יחיד | דַּאֲבִי |
| רבים | דְּאַבְנָה |