Conjugation of אבל
to bewail; to lament, to mourn Ver definición completa →
זכר
שם הפועל
| — | לֶאֱבֹל |
עבר
| אני | אָבַלְתִּי |
| אתה / את | אָבַלְתָּ |
| הוא / היא | אָבַל |
| אנחנו | אָבַלְנוּ |
| אתם / אתן | אֲבַלְתֶּם |
| הם / הן | אָבְלוּ |
הווה
| יחיד | אָבֵל |
| רבים | אֲבֵלִים |
עתיד
| אני | אֶאֱבַל |
| אתה / את | תֶּאֱבַל |
| הוא / היא | יֶאֱבַל |
| אנחנו | נֶאֱבַל |
| אתם / אתן | תֶּאֶבְלוּ |
| הם / הן | יֶאֶבְלוּ |
ציווי
| יחיד | אֱבַל |
| רבים | אִבְלוּ |
נקבה
עבר
| אני | אָבַלְתִּי |
| אתה / את | אָבַלְתְּ |
| הוא / היא | אָבְלָה |
| אנחנו | אָבַלְנוּ |
| אתם / אתן | אֲבַלְתֶּן |
| הם / הן | אָבְלוּ |
הווה
| יחיד | אֲבֵלָה |
| רבים | אֲבֵלוֹת |
עתיד
| אני | אֶאֱבַל |
| אתה / את | תֶּאֶבְלִי |
| הוא / היא | תֶּאֱבַל |
| אנחנו | נֶאֱבַל |
| אתם / אתן | תֶּאֱבַלְנָה |
| הם / הן | תֶּאֱבַלְנָה |
ציווי
| יחיד | אִבְלִי |
| רבים | אֱבַלְנָה |